יעוץ אישי
ייעוץ אישי
הייעוץ האישי מיועד לכותבים המבקשים הכוונה אישית, בין אם הם בשלבים ראשונים של כתיבה או כאלה שבידיהם כתב יד בשל. הייעוץ יסייע לכותב בנקודות הבאות:
- ליווי אישי צמוד בתהליך הכתיבה
- גיבוש הנושא המרכזי של כתב היד
- מציאת הסגנון המתאים וקול המספר
- בניית שלד עלילתי וחלוקה לפרקים
- מתן משוב פרטני ומלווה לאורך כל שלבי הכתיבה
המפגש האישי גמיש מבחינת זמן ומקום ומתאים את עצמו לאילוצי הכותב.
מדי יום ביומו מצלצלים אלי אנשים מיואשים. רובם מדווחים על כתב יד שמונח זמן ממושך במגירה או רעיון מצוין שהם מתכננים להעלות על הכתב. לכולם יש רצון אמיתי להשלים את "הספר" ולהוציאו לאור, אלא שמלתעות פלדה חוסמות את אותה בת קול זכה, "המוזה" והרעיונות המצוינים נותרים לגסוס לאיטם.
גם אני כתבתי למגירה שנים. למעשה לפני כל מעבר דירה, אני אורזת בארגז גדול את כל המחברות שאגרתי מכיתה ה'. מחברות צהובות, כתומות וירוקות ממולאות באותיות עגלגלות, בוסריות של ילדה בת עשר, המנסה לחוות דעה על העולם. וכשאחרון הסבלים מסיים להרכיב את הארונות, מקבל את התשלום המגיע לו ויוצא, אני פונה לארגז הכתבים שלי ומלטפת אותו כאילו היה חיית מחמד.
והאמת היא שהמחברות הצבעוניות שלי יקרות לי כמעט כמו בתי הקטנה, זאת אמרת שאם חלילה תפרוץ רעידת אדמה, אחרי שאסיים לדאוג לבני משפחתי, אנסה לחלץ את כתבי ואת הדיסק און קי. כל השאר מבחינתי הוא בר חלוף.
ומדוע אני כל כך "היסטרית" על כתבי? משום שהמחברות הללו הן דפים חיים שאיש לא ראה, בעיני הן משולות לחתלתול שנפל לבור אפל וכבר שנים שהוא מיילל מהמעמקים, רק שאיש לא שומע. מחברותי העמוסות שוכנות במגירות חשוכות מזה שנים, כבר הספקתי לכתוב ולביים עשרות סרטים קצרים, לערוך מאות תוכניות לשידורי קשת, להוציא טורים וכתבות ולפרסם טקסטים רבים, לכתוב תסריט לסרט עלילתי באורך מלא, לכתוב רומן בן שלוש מאות עמודים ולהתחיל רומן שני, אבל מחברותי הצהובות, הכתומות והירוקות עדיין ממתינות במגירה אפלה, ממתינות ששוב אעבור דירה ואזכר בהן, ממתינות שידי יסירו מהן את שכבות האבק ויארזו אותן לתוך ארגז קרטון גדול.
והאמת היא שאינני יודעת מתי תבוא הישועה למחברותיי, אולי אחרי שאסיים את הרומן השלישי, אתפנה לדפדף בהן ולהוציא לאור כמה מן הפנינים החבויות שם. דבר אחד בטוח, אני אוציא אותן מהמגירות ועוד איך!
כולנו גונזים. אין אדם כותב שאינו גונז חלק מכתביו, אלא שכל עוד הוא מוציא לאור אחדים וגונז אחרים, ממשיכה הגחלת לבעור. הבעיה מתחילה כאשר אנו כותבים למגירה וגונזים את כל כתבינו, נבוכים אל מול האמת העירומה ששוכנת בין הדפים הזכים שהכתמנו במאוויינו הכמוסים. זאת בעיה אמיתית. מדוע? משום שכתיבה היא תשוקה, ותשוקה אמיתית, כנה, היוצאת ממעמקי הלב יש לממש! תארו לכם שהייתם גונזים את אהבותיכם, לא הייתם מקיימים קשרים זוגיים בעלי משמעות עם האנשים שאתם אוהבים, נמנעים מהקמת משפחה, הבאת ילדים לעולם, נמנעים מחברויות עמוקות עם אנשים אחרים, נמנעים מכל מה שמעניק לכם חדווה. מה היה קורה אז, כמה מאיתנו היו נזקקים להתערבות פסיכיאטרית, כמה ריק וחידלון היה ממלא את חיינו?
ההימנעות מחשיפת ציפור הנפש שלכם היא מעשה עגום, המשול למזוכיזם. ואני סבורה שיש לפנות מידית לעזרה, כפי שאדם הסובל סבל גופני פונה לרופא המשפחה ונשלח לבדיקות, עליכם לערוך בדק בית, עליכם לקחת את הגנזים שלכם לריפוי.
במהלך המפגשים האישיים, נגבש תוכנית עבודה, נעבור על הכתבים שלכם, נחליט מי מהם זקוק למנת חמצן (שכתוב מחדש), מי בריא ויכול ללכת לגן ו(ישלח למו"ל) ומי רחמנא לצלן נפל שדוד ונפח את נשמתו (נשיב אותו לבורא ונתפלל שיימצא בעוד חמש מאות שנה, לשמש עדות לחיים שהיו כאן פעם).
אז אם הבשלתם לצאת מהמגירה, אתם מוזמנים ליצור קשר ואעשה כמיטב יכולתי ליילד את המילים שלכם...