הסיפורים שלכם

אבדה / רותם רובין אור בכה, היא בכתה, אך הובהר לה שאין דבר שתוכל לעשות כרגע. עליה למצוא עבודה, לנתק כל קשר עם בעלה, לעבור תהליך גמילה רשמי ומפוקח, ולאחר תקופת מה להוכיח לקצינת המבחן שעשתה את שנתבקשה ושהיא כשירה לגדל את הילד. איזה שטויות, הרי לא ייתכן שעדיף לילד להיות בלי אמו, חשבה וחבטה בחוזקה בדלת זכוכית גדולה של מסעדה מפוארת. להמשך הסיפור >>

אוליב / אייל גורדון השמש סיימה עוד יום עבודה, כשאדי ואוליב רק התחילו את שלהם.
"בשבילי עוף ובשבילו…" אדי התמהמה, מתלבט בשביל חברו הטוב. "טונה?" אמר, שואל את החתול כמצפה לתגובה. "טונה! ביום הולדת צריך לחגוג!"
"אל תדאג אוליב, היו לי כמה שקלים נוספים ששמרתי לכבוד היום הזה."
החתול התיישב, הביט בנעשה מאחורי הדלפק והחל מלקק את שפמו כמי שמוכן לקבל את המנה שלו אפילו על מצע של חסה.
אדי שלף מכיסו את השטר הסגול בין ניירות ובדלי סיגריות והניח אותו על הדלפק.
"אדוני זה שלך." המוכרת הושיטה לאדי את הסנדוויצ׳ים. "ידעת שיש לך כאן כרטיס הגרלה בין הניירות?" המוכרת הוציאה בקצות אצבעותיה מבין שלל הניירות המקומטים, את הכרטיס שמצא החתול עם השטר הסגול באותו בוקר. להמשך הסיפור >>

איתמר לא ממורמר / דנית גולדפרב לא סובל את המוכרים האלה, בני השבע עשרה עם הראסטות שגורמים לך להרגיש כזה קטן שאתה קונה אלבום כזה גדול 16 שנים אחרי שהוא יצא. מסתכלים עליך במין מבט בוז, הם והעגיל בשפה התחתונה, העגיל בגבה והעגיל באף וגורמים לך להרגיש קטן ולא מבין. איתמר רצה להגיד לו שהוא יכול ללמד אותו דבר או שניים על מוזיקה והעובדה שהוא שומע דילן לא הופכת אותו להיות הדבר הכי חם בשכונה, אבל הוא החליט שהוא לא מתעסק עם אנשים שקטנים ממנו בעשרים שנה. זה דיי פתטי ופתטי זה משהו שהוא בדיוק מנסה להתחמק ממנו. להמשך הסיפור >>

אימא של שבת / נטלי גטניו היא המשיכה במעלה השוק, מנסה להדיר את נשימתה ולקרוא לעידן. זקנה ישבה על הרצפה בין שני דוכנים מנותקת מהמולת השוק והציעה פיתות למכירה. היא התכופפה אל הזקנה שלה, כך הניחה, יש את הסיכוי הכי טוב לראות את עידן מגובהה הנמוך על הרצפה ושאלה אם ראתה ילד קטן, אך הזקנה לא הגיבה, ורק המשיכה להציע את מרכולתה כמו מנטרה שלא נגמרת. "פיתה בשקל, פיתה בשקל." כאקט של ייאוש נזפה שרלי בקול עצבני בזקנה והמשיכה הלאה. כשהגיעה לקצה השוק במפגש הרחובות, הכרמל, אלנבי ונחלת בניימין, שאלה את השומרים בכניסה לשוק אם ראו ילד קטן ולקחה את הזמן להסביר להם שלבש מכנסיים צהובים וחולצה אדומה והיה לו כובע קסטק על הראש. השומרים האדישים ענו לה בלא מזלזל ושלחו אותה לשוטרים שעמדו ממול. להמשך הסיפור >>

פיגועים / קרן אדלין "ישראל ושרון אם אתם לא יורדים אנחנו אוכלים בלעדיכם!" צועקת ציפי כלפי אותו תנוך מדרגות, כבר לא אכפת לה, ממילא זה המשפט שתמיד יניב את קולות הצעדים הנמרצים, רצים במדרגות, תמיד אותה רוטינה, אותם משפטים לפי אותו סדר עד אותו איום חסר משמעות ובאחת כולם מתייצבים ברעש כסאות נגררים, לעולם לא מורמים ומתיישבים. להמשך הסיפור >>

אני כבר לא / דורית בן ואקיל אני מנסה להקשיב ללחשושים, אני מנסה לשמוע מה אסי, מיד אני יודעת שזה הוא, לוחש. אני מבינה שבצד השני עונה לו עדן, כנראה אסף אותה מאתר הצילומים. אני ממהרת ללבוש את השמלה השחורה אך היא כנראה התכווצה או שהשמנתי בכמה מידות כי אפילו על החזה שלי היא אינה מוכנה להתלבש. אני מפסיקה להיאבק כשאני שומעת שתיקה ממושכת ורק דבר אחד אני יכולה לדמיין שם, תמונה שהצלחתי בגבורה לדחות ממוחי פעמים רבות מכיוון שהייתה בלתי אפשרית לחלוטין – תמונה של השניים מתנשקים הלכה ונרקמה. להמשך הסיפור >>

לא מצחיק / שרון שנער זה רק אני או שזה בדיוק הדיאלוג החמודי אחרי דייט מוצלח, באוטו שלך, מתחת לבית שלה? היא הרי מתה שתעלה אליה לקפה, אבל היא לא יכולה להרשות לעצמה שיקרה משהו בדייט הראשון, אז היא משחקת."אתה רוצה לעלות? טוב, אם אתה מתעקש. אבל לקצת זמן, כי אני צריכה לקום מחר מוקדם בבוקר." גבר, רוצה לעלות – תעלה. לא רוצה לעלות – תתקדם. למה עוד שנייה אני מקריא לך את הזכויות שלך." להמשך הסיפור >>

אם יש בורקס / ז'ואל חלפון "סליחה, אני חדש כאן. שמעתי כאן בכריזה שאני צריך לפנות אליכם כדי שתגידו לי מה לעשות..."
"כן, שלום לך בוריס. ציפינו שתגיע לכאן מאוחר יותר, אבל עדיף מוקדם מאשר לעולם לא. או שבעצם אני מתבלבל?"
"אני מצטער, אני לא בוריס. אני טל."
"לא, לא, לא, אתה בוריס. אל תתווכח עם הסמכות!" להמשך הסיפור >>

ש.ג / עוזי שפירא ריח של פריחת פרדסים עמד באוויר באותו לילה אביך. מלא ברחשים ויתושים התעופפו במעגלים סביב עמדת השמירה שגימל ניצב בה. הוא ניסה להבריחם עם גליון של מגזין כרומו ישן אבל נראה היה שאין להם סוף. השעה היתה שלוש לפנות בוקר והירח נראה קצת עצוב, חשב לעצמו וניסה להחזיק את עיניו בכח פקוחות. פתאום בלי שום אזהרה החל מטח פיצוצים ויריות. להמשך הסיפור >>

גבר אישה / שמעון לוי "את יודעת שלא התכוונתי לפגוע, אני הרי מת על הגוף שלך ואת יודעת שאני אוהב נשים שמנות וכשאת מתבדחת על הקרחת שלי (תגיד,אני נוגעת לך בראש,או בתחת?) אני צוחק ורואה בכך צמצום פערים מביכים שמפרידים בינינו. זה ההומור שלי סמדי, ככה אני משתחרר." להמשך הסיפור >>