מלחמת אחים / עדי שאבי קליינמיץ
אני לא מתלוננת", היא לחשה ולקחה את פניי אליה. היא העבירה אצבע מתגרה על שפתיי הצרות באישור ונישקה אותי כמו שרק היא יודעת, משלבת את רגליה הארוכות סביבי. החזקתי אותה כאילו היא הדבר היחיד שקיים בעולם. היא החלה להתעסק עם החולצה המגעילה שלי ואני יותר משמחתי להיפטר ממנה. התרחקתי מעט כדי להוריד את החולצה מעלי ולזרוק אותה על הרצפה. ראיתי את המבט התאוותני בעיניה כשהיא סקרה אותי.
להמשך הסיפור >>